מדובר בבקשה לביטול צו כינוס שהגיש המנהל המיוחד, במסגרת חוות דעת שהגיש.
ביום 19.1.11 ניתן צו כינוס לנכסי החייב שבו חוייב לשלם מידי חודש סך של 500 ש"ח.
במספר חוות דעת ובסיכומים שהגיש המנהל המיוחד, טען המנהל המיוחד כי מדובר בחייב שלא שיתף פעולה עמו ולא מסר מסמכים הנוגעים לרמת הכנסתו; כן טען המנהל המיוחד כי החייב לא היה עקבי בכל דיווחיו ובתשובותיו לטענות בת זוגו לשעבר, כי קריסתו הכלכלית נבעה מהימורים.
החייב מצידו ביקש לדחות את טענות המנהל המיוחד וגרושתו.
ביום 8.2.12 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם המנהל המיוחד . בחוות הדעת ציין המנהל המיוחד כי החייב עובד זמן רב כנהג מונית במבשרת ציון בסמוך לירושלים. עוד ציין כי קיים קושי להתחקות אחר הוצאות והכנסות החייב על רקע אי הגשת דוחות נכונים ואי צירוף אסמכתאות לתמיכה בהם על ידי החייב. נוכח מחדלי החייב ואי הגשת דוחות מלאים ונכונים, המליץ המנהל המיוחד לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל.
ביום 19.7.12, הגיש המנהל המיוחד דיווח משלים, בו חזר על האמור בחוות דעתו המשלימה וביקש לסגור את תיק פשיטת הרגל של החייב. ביום 3.9.12 נחקר החייב בבית המשפט וכן נחקרה הגב' מירב הרוש, ידועתו בציבור לשעבר (להלן: "
הגב' הרוש").
בעדותו, העיד החייב כי התגורר בדימונה אצל אימו וכי עבד כשכיר בחברת הקייטרינג של אחיו מחודש נובמבר 2011.
מעדותו עלה כי מיד עם קבלת רישיון הנהיגה בחזרה לאחר מתן צו הכינוס , הוא חזר לירושלים לעבוד כנהג מונית, לדבריו, הוא שב לירושלים על מנת לשקם את חיי נישואיו, וניסיון השיקום לא צלח . לטענתו בחודש אוגוסט 2011 עזב את הבית וחי "בכל מיני מקומות", ולגרסתו, מחודש ספטמבר 2011 התגורר אצל אימו בדימונה.
עוד עלה מעדותו של החייב כי הוא עבד כנהג מונית שכיר בחברת מוניות "פילדלפיה" בירושלים, עבודתו הייתה בהיקף של 35 שעות שבועיות ובעבודה זו השתכר סך של 4,000 ש"ח לחודש, כאשר לטענתו השימוש במונית הניב הכנסות בסך של 15,000 ש"ח, ומשכורתו הנ"ל שולמה לאחר העברת תשלומי שכירות עבור השימוש במונית בסך של 6,400 ש"ח ותשלומים לטובת הוצאות דלק.
מעדותה של הגב' הרוש באותו דיון עלה כי החייב אינו מתגורר בדימונה עוד משנת 2005. לדבריה, מקום מגוריו של החייב הוא בירושלים. בנוסף, העידה כי החייב אינו משלם דמי המזונות לבנם המשותף ואינו מתראה עימו.
בעדותה טענה כי חובותיו של החייב נוצרו עוד בטרם השנים 2004-2005 כתוצאה מהימורים.
בהחלטתי בדיון הנ"ל קבעתי, כי החייב ימציא לידי המנהל המיוחד את כל המסמכים הנוגעים לעבודתו בחברת "מוניות פילדלפיה" לרבות תלושי שכר שהוצאו במשך השנה האחרונה, תדפיסי מונה והעתקי תלושי דלק בגין השנה האחרונה.
ביום 2.11.12 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם המנהל המיוחד, שבה טען המנהל המיוחד כי החייב לא המציא המסמכים, כפי שחויב להמציא בהחלטה מיום 3.9.12. החייב מצידו טען, כי ניסיונותיו להשיג את המסמכים, קרי: תלושי הדלק ותדפיסי המונה - לא צלחו. החייב אמנם העביר את תלושי המשכורת שקיבל אך לטענת המנהל המיוחד, בלא שיוצגו המסמכים הנוגעים להוצאות הדלק לא היה ניתן להבין מתלושים אלה כיצד חושבה המשכרות הקבועה של החייב.
לעניין ההימורים, טען המנהל המיוחד, כי על אף הכחשתו הנמרצת של החייב כי נהג להמר, הודה החייב בעבר, במסגרת תיק שהתנהל בבימ"ש לענייני משפחה, כי נהג להמר בסכומים קטנים. משכך, טען המנהל המיוחד, כי החייב לוקה בחוסר אמינות וכן כי גרסאותיו סותרות.
ביום 28.2.13 התקיים דיון נוסף בפניי, בו העידו החייב, בתו של החייב - הגב' אוריה שלג מלול (להלן "
הבת") והגב' הרוש.בדיון הנ"ל, הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב.
לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובע כדלקמן:
מדובר בחייב אשר ניתן לבקשתו צו כינוס.
מחוות הדעת שהוגשו על ידי המנהל המיוחד, עלה כי החייב לא עמד בנטל חובת הדיווח ביחס להכנסותיו ולהוצאותיו החודשיות, כפי שנדרש ממנו בהיותו נתון בהליך דנן.
חרף מספר הזדמנויות שניתנו לחייב, בחר החייב - זמן לא מועט - להמשיך ולהגיש את הדוחות החודשיים בלא שצרף להם אסמכתאות כנדרש, ביחס להכנסותיו ולהוצאותיו, ולכן עלה קושי רב להתחקות אחר הנטען בדוחות הללו.